בית המשפט המחוזי בירושלים הורה לשופטת התעבורה לדון מחדש בעניינו של נאשם, אותו הרשיעה למרות שלא הקריאה לו את כתב האישום כנדרש בחוק.

איתמר לוין, http://www.news1.co.il/Archive/001-D-370102-00.html

"במקרה שבפני נפל פגם חמור בניהול ההליך". כך אומר (16.9.15) שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, צבי סגל, על מחדל של שופטת בית המשפט לתעבורה בעיר, שרון לארי-בבלי, אשר לא הקפידה להקריא את כתב האישום לנאשם שלא היה מיוצג.  אמנון חי משה הואשם בביצוע עקיפה תוך חציית פס הפרדה רצוף, ולאחר שמיעת הוכחות הרשיעה אותו לארי-בבלי וגזרה עליו קנס של 1,500 שקל ושלילת רישיון לשלושה חודשים. סגל קיבל את ערעורו של משה והורה לבית המשפט לתעבורה לדון מחדש בעניינו, לאחר שהתברר שלארי-בבלי לא הקריאה לו את כתב האישום כנדרש בחוק.

לדברי השופט צבי סגל, סעיף זה בחוק "בא להגן על חרותו הבסיסית של הנאשם והוא נועד להבטיח כי כתב האישום הובא לידיעת הנאשם וכי האחרון הבין את תוכנו. הכלל הוא, שהליכי המשפט נפתחים בקריאת כתב האישום והסברת תוכנו, או בהצהרה ואישור שהדבר כבר נעשה על-ידי הסנגור. ההצהרה והאישור חייבים לבוא לכלל ביטוי מפורש בפרוטוקול.

"סבורני כי במקרה שבפני נפל פגם חמור בניהול ההליך. עיון בפרוטוקול הדיון שהתקיים בפני בית המשפט קמא מיום 23.2.15 מלמד, כי לא התבצעה הקראה של כתב האישום בפני המערער. פרוטוקול הדיון כולל שלוש שורות, בהן נרשמו מילותיו של המערער בלבד".  סגל מדגיש, כי מטרתו של הסעיף – הבטחת זכותו של הנאשם להתגונן ולהיערך כיאות למשפטו – לא הושגה במקרה זה. "לדידי, משהמערער לא היה מיוצג עת התקיימו ההליכים בפני בית המשפט קמא, קיימת חשיבות יתרה לשמירה על זכויותיו וקיומה של ההקראה באופן מפורש כלשון החוק", הוא מסיים. את משה ייצג עו"ד יצחק אסקין, ואת המדינה – עו"ד לילך אברוך.

____________________________________________________________________________________________________

http://www.nevo.co.il

____________________________________________________________________________________________________

עפת (י-ם) 1051-07-15‏ ‏ אמנון חי משה נ' מדינת ישראל

____________________________________________________________________________________________________

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים

עפ"ת 1051-07-15 משה נ' מדינת ישראל

תיק חיצוני: 60200584260

בפני כבוד השופט הבכיר צבי   סגל
המערער אמנון חי משה
ע"י ב"כ עוה"ד יצחק אסקין
נגד
המשיבה מדינת ישראל
ע"י ב"כ עוה"ד לילך אברוך
מפרקליטות מחוז ירושלים (פלילי)

חקיקה שאוזכרה:

תקנות התעבורה, תשכ"א-1961 – לא מרובדות: סע' 47ה(5)

חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982;חסד"פ;חסדפ: סע' 143

מיני-רציו:

* בית המשפט שלערעור ביטל את הרשעת המערער בעבירת תעבורה והחזיר את ההליך לניהול מחדש בבימ"ש קמא, מחמת שלא התבצעה הקראה של כתב האישום בפני המערער ונוכח העובדה שלא היה מיוצג, קיימת חשיבות יתרה לשמירה על זכויותיו וקיום ההקראה במפורש.

* דיון פלילי – פגמים בדיון – החזרת הדיון

* דיון פלילי – כתב-אישום – הקראתו

ערעור על פסק דין בגדרו הורשע המערער בעבירה של עקיפה תוך חציית קו הפרדה רצוף ונגזרו עליו קנס ופסילת רישיון נהיגה.

בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור ופסק:

הכלל הוא שהליכי המשפט נפתחים בקריאת כתב האישום והסברת תוכנו, או בהצהרה ואישור שהדבר כבר נעשה ע"י הסנגור. ההצהרה והאישור חייבים לקבל ביטוי מפורש בפרוטוקול. במקרה דנן, עיון בפרוטוקול הדיון שהתקיים בפני בימ"ש קמא מלמד כי לא התבצעה הקראה של כתב האישום בפני המערער. לא ניתן לקבוע שהתכלית של הבטחת זכות הנאשם להתגונן ולהיערך למשפטו כראוי, התקיימה אף שההקראה הפורמאלית לא בוצעה. משהמערער לא היה מיוצג, קיימת חשיבות יתרה לשמירה על זכויותיו וקיומה של ההקראה באופן מפורש כלשון החוק. לפיכך, הדיון יוחזר לבימ"ש קמא, אשר יבצע הקראה של כתב האישום וינהל את ההליך מחדש.

°

— סוף עמוד 1 —

פסק דין

 

  1. לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בירושלים (כב' השופטת ש' לארי-בבלי) בתתע"א 2373-02-15, [פורסם בנבו] מיום 18.5.15, בגדרו הורשע המערער בביצוע עבירה של עקיפה תוך חציית קו הפרדה רצוף בניגוד לסעיף 47ה(5) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961, ונגזרו עליו העונשים הבאים:
    • א. תשלום קנס בסך 1,500 ₪.
    • ב. פסילה מלקבל ו/או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים.
    • ג. פסילה מלקבל ו/או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 4 חודשים, וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

העובדות הצריכות לעניין

  1. כנגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עקיפת רכב תוך חציית קו הפרדה רצוף ביום 28.1.15 בשעה 20:02 בכביש 44.
  2. ביום 18.5.15, הורשע המערער במיוחס לו בכתב האישום, לאחר שמיעת ראיות. במסגרת ראיות התביעה, העידו שני שוטרים שנסעו ברכב סמוי מאחורי האופנוע בו נהג המערער והבחינו בו עוקף אותם וכן רכב נוסף תוך שהוא חוצה קו הפרדה רצוף שאין מימינו קו בלתי רציף. במסגרת ראיות ההגנה, העיד המערער להגנתו והעלה שלל טענות, ביניהן הטענה כי היה עומס תנועה בכביש; כי הרכב בו נסעו השוטרים הוא שנצמד אליו וסיכן את חייו; וכי הוא עקף דרך השוליים אך מעולם לא חצה קו הפרדה רצוף.
  3. בית המשפט קמא קבע בהכרעת דינו, כי גרסתו של המערער, כפי שזו עלתה מעדותו, איננה יכולה לעמוד במבחן המציאות ועל כן מצא להעדיף את גרסת השוטרים על פני גרסתו של המערער, ולהרשיעו.
  4. עוד באותו היום נגזר דינו של המערער והושתו עליו העונשים המפורטים לעיל, זאת בהתחשב בעברו התעבורתי המכביד.

— סוף עמוד 2 —

  1. להשלמת התמונה יצוין, כי המערער לא היה מיוצג עת התקיימו ההליכים בבית המשפט קמא.

טענות הצדדים בערעור

  1. ב"כ המערער העלה טענות מן הגורן ומן היקב, במסגרתן ביקש, בין היתר, לערער על גרסת השוטרים תוך הפנייה לחומר חקירה שלא הוגש כראיה בפני בית המשפט קמא. אציין כבר עתה כי דין טענות המערער להידחות מכל וכל, למעט טענה אחת, בה מצאתי ממש.
  2. לטענת ב"כ המערער, פרוטוקול הדיון בבית משפט קמא מיום 23.2.15 מעלה, כי לא התבצעה הקראה של כתב האישום; לא מצוין בפרוטוקול כי בית המשפט אכן הקריא בפני המערער את עובדות כתב האישום ואת סעיף העבירה בה הוא מואשם. כמו כן, לא נראה שניתנה תשובה מסודרת לאישום על ידי המערער. לשיטת ב"כ המערער, מדובר בכשל של בית המשפט, במיוחד נוכח העובדה כי המערער לא היה מיוצג, בגינו יש לבטל את הכרעת הדין ולהחזיר את הדיון לבית המשפט קמא מאחר שהמערער לא קיבל את יומו בבית המשפט.
  3. ב"כ המשיבה הסכימה בהגינותה, כי לא התבצעה הקראה פורמאלית של כתב האישום אשר נרשמה כנדרש בפרוטוקול הדיון, אך טענה כי ניתן להסיק מן הכתוב כי כתב האישום הוקרא למערער לאור דבריו שנרשמו בפרוטוקול לפיהם "בית המשפט דיבר על חומרת העבירה…" (פרוטוקול הדיון מיום 23.2.15, ש' 10). לטענת ב"כ המשיבה, ניתן ללמוד מהפרוטוקול שהיה סיג ושיח מול בית המשפט קמא וכי המערער ידע על מה הוא עומד לדין ואף נתן מענה לכתב האישום. הלכך, טענה ב"כ המשיבה, כי מבחינה פרוצדוראלית בוצעה הקראה, אם כי זו לא נרשמה כמקובל וכנדרש, וביקשה לדחות את הערעור.

דיון והכרעה

  1. לאחר שעיינתי בהודעת הערעור; לאחר שבחנתי את פרוטוקול הדיון מיום 23.2.15 שהתקיים בפני בית המשפט קמא; לאחר שהאזנתי לטענות הצדדים בדיון שהתקיים בפניי, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להתקבל, במובן זה שהדיון יוחזר לבית המשפט קמא, אשר יבצע הקראה של כתב האישום וינהל את ההליך מחדש. להלן יפורטו נימוקיי.
  2. סעיף 143 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982, קובע:

— סוף עמוד 3 —

"בתחילת המשפט יקרא בית המשפט את כתב האישום באזני הנאשם, ויסביר לו, אם ראה צורך בכך, את תכנו, אולם רשאי בית המשפט לא לעשות כן לגבי נאשם המיוצג על ידי סניגור, אם הודיע הסניגור לבית המשפט, כי קרא את כתב האישום באזני הנאשם והסביר לו את תכנו, ואם אישר הנאשם את ההודעה; דברי הנאשם וסנגורו יירשמו בפרוטוקול".

  1. סעיף זה בא להגן על חירותו הבסיסית של הנאשם והוא נועד להבטיח כי כתב האישום הובא לידיעת הנאשם וכי האחרון הבין את תוכנו. הכלל הוא, שהליכי המשפט נפתחים בקריאת כתב האישום והסברת תוכנו, או בהצהרה ואישור שהדבר כבר נעשה על ידי הסנגור. ההצהרה והאישור חייבים לבוא לכלל ביטוי מפורש בפרוטוקול (יעקב קדמי על סדר הדין בפלילים, חלק שני, הליכים שלאחר כתב האישום, חלק א', עמ' 1141 (מהדורה מעודכנת, 2009).
  2. סבורני כי במקרה שבפניי נפל פגם חמור בניהול ההליך. עיון בפרוטוקול הדיון שהתקיים בפני בית המשפט קמא מיום 23.2.15 מלמד, כי לא התבצעה הקראה של כתב האישום בפני המערער. פרוטוקול הדיון כולל שלוש שורות, בהן נרשמו מילותיו של המערער בלבד.
  3. נכונים הם הדברים:

"כי הפרשנות הראויה למושג "תחילת משפט" הינה פרשנות תכליתית-מהותית, ולא טכנית-דווקנית. הסעיף נועד להבטיח, כי הנאשם יבין את תוכן ההליך המתנהל נגדו, כך שהבנה זו תהווה ערובה לזכותו להתגונן וליכולתו להיערך כראוי למשפטו (ראו: בש"פ 196/97 מרטינז נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(5) 591 (1997) (להלן: עניין מרטינז); בש"פ 1948/03 שילון נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(2) 869 (2003) (להלן: עניין שילון); וכן ראו לאחרונה: בש"פ 9130/07 נאסר נ' מדינת ישראל (לא פורסם' [פורסם בנבו], 1.11.2007)). לפיכך, במקום שבו לא בוצעה הקראה פורמלית, יש לבחון, האם הובטחה תכלית זו באמצעים אחרים."

(בש"פ 9997/07 אוטר תומר גיאורגדזה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 10.12.2007)).

ואולם, אין בידי לקבל את טענת ב"כ המשיבה, לפיה ניתן להסיק מפרוטוקול הדיון כי ההקראה בוצעה, אך זו לא נרשמה.

— סוף עמוד 4 —

משהקראת כתב האישום לנאשם, אשר בוצעה על ידי הסניגור והנאשם אישר זאת לבית המשפט, חייבים לבוא לידי ביטוי מפורש בפרוטוקול הדיון (ראו סעיף 12 לעיל), הרי מקל וחומר שהקראה שהתבצעה על ידי בית המשפט צריכה להיכתב במפורש בפרוטוקול הדיון.

לא זו אף זו, איני סבור כי ניתן לקבוע שתכלית סעיף 143 לחוק סדר הדין הפלילי, קרי – הבטחת זכותו של הנאשם להתגונן ולהיערך למשפטו כראוי, התקיימה במקרה דנא על אף שההקראה הפורמאלית לא בוצעה. לדידי, משהמערער לא היה מיוצג עת התקיימו ההליכים בפני בית המשפט קמא, קיימת חשיבות יתרה לשמירה על זכויותיו וקיומה של ההקראה באופן מפורש כלשון החוק.

סוף דבר

  1. מהמקובץ לעיל עולה, כי דין הערעור להתקבל במובן זה שפסק הדין יבוטל, הדיון יוחזר לבית המשפט קמא, אשר יבצע הקראה כנדרש של כתב האישום וינהל את ההליך מראשיתו; וכך אני קובע.

העתק פסק הדין יישלח לצדדים, כבקשתם.

5129371

54678313ניתן היום, ג' תשרי תשע"ו, 16 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.                                                

צבי סגל 54678313

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן

— סוף עמוד 5 —

 

____________________________________________________________________________________________________

עפת (י-ם) 1051-07-15‏ ‏ אמנון חי משה נ' מדינת ישראל

____________________________________________________________________________________________________

http://www.nevo.co.il

____________________________________________________________________________________________________